בגיל חצי שנה אובחנה רלי כסובלת משיתוק מוחין הפוגע בתפקוד המוטורי • יותר משנה לאחר מכן, בזכות ניסוי ייחודי בארה"ב בטיפול בדם טבורי, היא עשתה את הצעד הראשון —- ישראל היום – מיטל יסעור בית־אור
יותר משנה חיכו עופר ודנה שבתם רלי תעשה את הצעד העצמאי הראשון. אבל בתקופה שבה הורים מתעדים את תינוקותיהם מתחילים לעמוד וללכת בכוחות עצמם, התבשר הזוג הצעיר כי רלי אובחנה כסובלת משיתוק מוחין. אחרי מסע ממושך הם זכו לחייך: לפני שבוע וחצי הצליחה בתם בת השנה ושמונה חודשים לעשות צעד עצמאי ראשון בזכות טיפול ניסיוני וחדשני בדם טבורי, והפכה לישראלית הראשונה שמשתתפת בניסוי פורץ דרך זה בארה"ב.
"בגיל חצי שנה, בעת ביקורת בטיפת חלב, ציינתי לפני האחות שרלי לא שולחת את יד שמאל קדימה", נזכרת דנה. "שלחו אותנו איתה לפיזיותרפיה ואמרו לנו שנעבוד איתה על תרגילי חיזוק. כעבור חודשיים היא החלה לזחול בצורה מוזרה, גוררת את פלג הגוף השמאלי, ואז כבר נשלחנו להמשך בירור אצל אורתופד ונוירולוג.
"הנוירולוג הראשון אמר שזה מקרה ודאי של שיתוק מוחין. הוא שלח אותנו לפיזיותרפיה וביקש שנחזור אחרי שנתיים. אין ספק שהוא הפיל עלינו פצצה. חשבנו ששיתוק מוחין זה משהו שקשור לפיגור שכלי, אבל התברר לנו שיש שיתוק שמשמעו פגיעות מוטוריות בדרגות שונות".
האבחנה אוששה בידי נוירולוג נוסף. דנה: "הסבירו לנו שהיא בדרגה שתיים מתוך חמש דרגות חומרה, ושיש טיפולים תומכים כגון פיזיותרפיה והידרותרפיה ובהמשך החיים פעולות כמו ניתוחים להארכת הגידים ושימוש בסד לתמיכה בידיים וברגליים". עופר ודנה התגייסו לבירור יסודי של כל האפשרויות. "הרגשנו כמו חיילים שיוצאים למלחמה. לא חיפשנו פאשלות או לתבוע, אלא רק איך לעזור לילדה", היא אומרת.
במהלך הבירורים קיבלה דנה אימייל מקרוב משפחה בארה"ב, ובו כתבה ששודרה ברשת אמריקנית על ילדים הסובלים מפגיעות מוחיות ומחבלות ראש שטופלו בהליך ניסיוני באמצעות דם טבורי. מדובר בניסוי שנערך בכ-200 ילדים והציג תוצאות טובות. בכתבה נאמר כי ייערך ניסוי נוסף בעלות של כ-10 מיליון דולר ובאישור מינהל המזון והתרופות האמריקני (FDA).
לאחר ארבעה חודשים התבשרו ההורים כי על פי הבדיקות של רלי היא מתאימה להשתתף בניסוי, וכי מנת הדם הטבורי ששמרו בלידה שלה בבנק הדם תא לחיים עומדת בכל הדרישות הקפדניות. מייד לאחר חג הפסח נסעה המשפחה לארה"ב, ושם בוצע הליך של עירוי הדם הטבורי לגופה של רלי דרך הווריד.
בשלב הזה חשוב לומר כמה מילים על הדם הטבורי ועל תהליך העירוי ומטרתו. "הדם הטבורי דומה לחלוטין לריקמת מח העצם", מסביר פרופ' ראובן אור, מנהל המחלקה להשתלת מח עצם בבית החולים הדסה ומי שליווה את משפחתה של רלי. "לאחר הלידה וגזירת חבל הטבור, תאי השורש של מח העצם מתיישבים בתוך העצמות ואינם יוצאים לזרם הדם ההיקפי. בדם הטבורי יש תאי שורש שניחנו ביכולת לבנות מח עצם חדש", הוא אומר, "וגם תאי תשתית ועזר לתאי הגזע שמיוחדים בכך שהם משפיעים על שיקום רקמות. אנחנו עדיין לא יודעים איך לשקם כבד, למשל, אבל כן יודעים איך לשקם ריקמת מוח ולתקן נזק מוחי. זהו הניסיון הקליני הראשון לתקן נזק מוחי".
כחודש לאחר העירוי הבחינו דנה ועופר בהתקדמות מטאורית, כהגדרתם, בתפקוד של רלי. "שבת אחת היא פתאום נתנה לנו יד, קמה והלכה. עד אז היא הלכה רק בסיוע הליכון. פתאום היא גם הרימה את הברך שלה תוך כדי הליכה, כשעד אז היא גררה את הרגל עד כדי כך שהסוליה השתפשפה", מספרת דנה.
הרגע הגדול הגיע עם הצעד הראשון, שאותו כאמור עשתה רלי לפני כעשרה ימים – שישה שבועות לאחר הטיפול. ההורים המאושרים תיעדו אותו במצלמת הטלפון ושלחו מייד לכל הרופאים שהיו שותפים לדרך. בעקבות עירוי הדם הטבורי השתפרו תפקודים נוספים אצל רלי: היא מתחילה לומר מילים שניסו ללמד אותה במשך חודשים, מחברת שתיים-שלוש מילים יחד ומדביקה את הפער שנוצר בהתפתחות השפה.
חנה לורד, פיזיותרפיסטית בקופ"ח מכבי המטפלת ברלי בשנה האחרונה, ציינה כי "המעבר להליכה עצמאית התרחש אחרי הטיפול, אך לא ניתן חד משמעית לומר אם זה קרה בזכותו". לעומתה פרופ' אור נחרץ יותר: "רואים את השיפור בתפקוד בשלב מוקדם מאד אחרי העירוי של הדם הטבורי ואי אפשר שלא לייחס אותה לעירוי".
https://www.israelhayom.co.il/site/newsletter_article.php?id=18148&hp=1&newsletter=14.06.2012
